דרכו של אדם בעולם (way-of-being-in-the-world) הוא מושג אקזיסטנציאליסטי המתאר את אופן הווייתו של אדם מסויים, כלומר, את דרך ההתנהלות האופיינית לו, האופן בו חווה ומפרש אדם את שקורה סביבו, ואת תגובותיו התדירות.
התבוננות על עצמנו ועל הסובבים אותנו באמצעות חשיבה על "דרכנו / דרכם בעולם", מסייעת מאוד הן בהבנת עצמנו והן בהבנת האחרים. הבנה זו תביא אחריה באופן פוטנציאלי גם מחשבה על גמישות רבה יותר ומכאן על יכולת לשינוי. לשיטתה של הגישה האקזיסטנציאליסטית, ככל שדרכנו בעולם רחבה יותר, כך רפרטואר התגובות שלנו רב יותר, ומכאן שיש ביכולתנו להגיב טוב יותר למצבי חיים משתנים.
המקום הטוב ביותר ללמוד על "דרכו בעולם" של אדם הוא ב"כאן ועכשיו", כלומר במה במתרחש עכשיו, בהווה, ברגע הזה ממש, ביננו לבין האחר או האחרת. זהו מרחב הלמידה הטוב ביותר משום שהוא "טהור" יותר ונטול הטיות. הוא נחווה ממש ביחסים הבינאישיים ולא נעשה בו עיוות או תווך על ידי אדם שלישי.
בהקשר הטיפולי, כדי להיעזר ברעיונות ה"כאן ועכשיו", מציע ארווין יאלום, אחת מן הדמויות האקזיסטנציאליסטיות המפורסמות ביותר, בספרו המפורסם "מתנת התרפיה", לעבוד על פי העקרון של "גירוי אחד תגובות רבות".
משמעות עקרון זה היא כי אנשים שונים מגיבים באופן שונה לאותו הגירוי. מתוך שחדר הטיפולים הוא אותו החדר במהלך כל היום, והמטפל או המטפלת עצמם הנמצאים בחדר זה הם אותה הדמות פחות או יותר במשך כל היום, עלינו להתבונן בעיניים פקוחות כיצד מגיבים כל אחד ואחת מהפוקדים את החדר, ולזהות תגובות שונות וייחודיות.
לשם ההמחשה, למשל, אם פרש המטפל שטיח חדש על רצפת חדר הטיפולים, מעניין יהיה לראות מי מהפוקדים את החדר יתעלם מכך לחלוטין, מי יברך על הרכישה החדשה, מי יתעניין כמה עלה אותו שטיח, מי יאמר שזהו ממש אותו הטעם כמו שלו, ומי יאמר שהוא פחות אוהב את הסגנון החדש.
בדוגמה זו, השטיח החדש הוא "הגירוי" ותגובותיהם השונות של האנשים מספרות בוודאי משהו על כל אחד ואחת מהם. זיהוי "התגובה האופיינית" היא רק תחילת הדרך, שכן למעשה זיהוי זה הוא הזמנה לגלות ולהבין את ההיגיון (הפנימי), המודע יותר או פחות, אשר יכול להסביר את התגובה הייחודית.
חשוב לציין כי לא מדובר במניפולציה הנעשית על ידי המטפל או המטפלת, אלא באירועים ספונטניים המתרחשים לאורך הזמן. עוד חשוב לזכור כי לא כל תגובה תהווה בהכרח מקור מחייב ללמידה, שכן יכולות להיות, כמובן, גם תגובות ספונטניות פשוטות, או כפי שתאר זאת פרויד, "לעיתים סיגר הוא רק סיגר". דוגמת השטיח היא רק קצה הקרחון, וגם אירועים רגשיים הם מקור לעבודה על פי אותו העקרון.
ברעיון זה של שימוש ב"כאן ועכשיו" טמון למעשה ציר מרכזי נוסף עליו נשענת הגישה האקזיסטנציאליסטית, והוא הרעיון שהיחסים הנרקמים (כאן ועכשיו) במפגש הטיפולי, הם חלק מרכזי וחשוב בתהליך הטיפול.
במרחב בו היחסים הנרקמים מיטיבים, במקום בו אדם יודע שהוא רצוי בכל "מזג אויר רגשי" שיביא עימו ובמקום בו אדם חש שהוא אינו "נשפט" על דרכו בעולם, יכול אדם לוותר אט-אט על המגננות, ולהביא עצמו בכנות גדולה יותר ובפתיחות. זוהי דרך המלך שתוכל להביא עימה אחר כך גם אם היכולת לחיים אותנטיים.
שאלו את עצמכם לפיכך, מהי דרככם שלכם בעולם, ועד כמה אתם גמישים וחופשיים ביחסים התוך-אישיים והבינאישיים שלכם.
